Shabbath
Daf 56a
משנה: דֶּבֶק כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת. חַרְסִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּטְפּוּט. סוּבִּין כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. סִיד כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכּוּל. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְדִּיפִי׃
Traduction
On interdit de prendre de la colle de quoi emplir le bout de sa palette, de la poix et du souffre en quantité suffisante pour préparer le trou d’un tuyau (392)C.-à-d. de le boucher, sauf à laisser un trou., de la cire de quoi fermer une petite ouverture, de l’argile suffisant pour adapter une ouverture au foyer de l’orfèvre (pour le soufflet); selon R. Juda, la quantité sera telle qu’il y ait de quoi fabriquer un pied, le son qui suffira à couvrir l’ouverture du foyer de l’orfèvre; la chaux, ayant la mesure de quoi couvrir le petit doigt d’une fille (393)Pour l'épiler.; selon R. Juda, la quantité sera telle que l’on puisse enduire la tempe. R. Néhémie assigne pour mesure de quoi enduire le dessous de la tempe, antwpa.
Pnei Moshe non traduit
מתני' דבק כדי ליתן בראש השבשבת. קנה של ציידין ועושין כעין דף קטן בראשו ומשימין עליו דבק כדי שהעוף הבא עליו יהא נדבק בו:
חרסית. מפרש בגמרא חוורא והוא מה שחופרין בהקרקע ומוציאין משם כעין סיד לבן ועושין ממנו הכור של צורפי הזהב שמתיכין בו ושיעורן כדי לעשות הפי של הכור:
כדי לעשות פטפוט. הוא הרגל למושב הכור:
סובין. דרך לתת סובין על פי הכור שמתיכין בו הזהב או הכסף:
כדי לסוד קטנה שבבנות. דרך הבנות כשמגיעין לפרקן ולא בא להן האורח טופלות אותן בסיד שיהא האורח ממהר לבא וג''כ להשיר את השער. ויש מפרשין לסוד אצבע קטנה שבבנות מפני שדרך לסוד אותן להשיר את השער ולעדן הבשר וטופלין אברים אברים כדי שלא יזיק להן הסיד:
כדי לעשות כלכול. נקראת צידעא שטופלין הצדעין טינפל''א בלע''ז להשכיב את השיער:
אנדיפי. היא בת צידעא שטופלין על הפדחת להסיר את שערות הקטנות והדקות והל' כת''ק:
משנה: אֲדָמָה כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִים דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כְּחוֹתַם הָאִיגְּרוֹת. זֶבֶל וְחוֹל דַּק כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁה. חוֹל הַגַּס כְּדֵי לִיתֵּן עַל מְלֹא כַף סִיד. קָנֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קולְמוֹס. אִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרוּסָּס כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָאִילְפָס׃
Traduction
Du mortier, on ne pourra pas prendre la quantité égale à ce qu’il faut pour cacheter de grands sacs, selon l’avis de R. aqiba; mais, selon les autres sages, la quantité sera seulement celle des cachets de lettres. Du fumier et du sable, la mesure sera celle qu’il faut pour fumer une tige de chou, selon R. aqiba; mais, selon les autres sages, la mesure sera seulement ce qui suffit à fumer une tige de porreau (moindre). Pour le gros sable, la mesure sera celle de la contenance d’une truelle à chaux. Le jonc (interdit) sera assez grand pour offrir un calam (plume); s’il est épais ou brisé, il y en aura en quantité suffisante pour cuire un petit œuf, battu avec de l’huile et apprêté dans la poêle (chauffée).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אדמה. טיט עב נקרא אדמה ודרך לחתום בה המרצופין והן השקין של עורות:
כחותם האיגרות. שהיא פחות מחותם המרצופין והלכה כחכמים:
כדי לזבל כרישה. והוא פחות מקלח של כרוב והלכה כחכמים:
חול הגס. שדרך שמערבין אותן עם הסיד לחזק:
כדי ליתן על מלא כף של הסיידין:
כדי לעשות קולמוס. שיגיע לראשי אצבעותיו:
אם היה עבה או מרוסס. שבורה ואינה ראויה לקולמוס שיעורה כעצים כדי לבשל בה ביצה קלה שבבצים והיא ביצת תרנגולת שהיא קלה להתבשל יותר משאר בצים והיינו כגרוגרת מביצה קלה וכשהיא כבר טרופה מעורבת בשמן ונתונה באילפס שממהרת היא להתבשל:
הלכה: ד. מָהוּ חַרְסִית. חִווְרָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. עָפָר כְּדֵי לְכַסּוֹת בּוֹ דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. עָפָר וָאֶפֶר כְּדֵי לְכַסּוֹת בּוֹ דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה.
Traduction
Par ''argile'', on entend la terre blanchâtre. Samuel dit: c’est de la terre en petite quantité, de quoi couvrir le sang d’un petit oiseau égorgé. Il a enseigné: la mesure sera la même pour la terre comme pour les cendres.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו חרסית חוורה. כדפרישי' במתני':
תני שמואל. ובדבי שמואל תני שהעפר והאפר שיעורן כדי לכסות וכו':
הלכה: ה. קָנֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קולְמוֹס כול'. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁיְּהֵא מַגִּיעַ לְקִישְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. נִיחָא עֲד הָכָא. דִּלְמָא עַד הָכָא. תַּמָּן תַנִּינָן. מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק. נִטַּל הַמּוֹחֵק טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. נִיחָא עֲד הָכָא. דִּלְמָא עַד הָכָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל בֵיצָה דָּתַנִּינָן בְּכֵלים כְבֵיצָה מַמָּשׂ. בַּשַּׁבָּת בִּגְרוֹגֶרֶת מִכְּבֵיצָה.
Traduction
Toutefois, dit R. Hiya au nom de R. Yohanan, au sujet du jonc devant servir de plume, il faut qu’il soit assez long pour atteindre la jointure des phalanges. Il va sans dire que s’il atteint la jointure la plus élevée, le transport en est interdit; mais il se peut qu’il soit interdit aussi si le jonc n’atteint que la jointure inférieure de la phalange. De même on a dit ailleurs (397)(Kelim 13, 2).: dans un stylet, composé d’une pointe pour tracer sur la cire et d’une spatule pour effacer en aplanissant, si la pointe est enlevée, l’outil reste pourtant susceptible d’impureté à cause de la partie plane qui subsiste; si cette dernière est enlevée, la possibilité de devenir impur subsiste encore en raison de la pointe qui est restée; et à ce sujet aussi R. Zeira fit la même observation, que la contagion impure persiste avec certitude si ce stylet est assez long pour atteindre la jointure extrême, mais peut être aussi s’il est moins long, n’atteignant que la jointure inférieure. R. Yossa dit: chaque fois qu’au sujet des vases impurs il est question d’œufs, il s’agit d’un grand œuf bien complet, tandis qu’au sujet du Shabat il ne s’agit que d’une figue sèche équivalent à un œuf léger (un peu moindre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לקישרי אצבעותיו. ומשום דרבי יוחנן אמר סתם הלכך בעי רבי זעירא איזה קישרי דניחא אם נפרש עד הכא כמו שהיה מראה לפני בני בה''מ עד קשר הראשון או דילמא עד הכא והיינו למעלה עד קשר השני:
תמן תנינן. בפ' י''ג דכלים מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק. יש כלי שראשו אחד חד כקולמוס לכתוב על הפנקס וראשו אחד עב וחלק למחוק בו הכתב ולחזור ולכתוב כפי מה שהוא צריך ואם ניטל ראשו אחד עדיין כלי הוא וטמא מפני שראוי עדיין בשביל ראש השני שנשאר ובעי נמי ר' זעירא ניחא עד הכא אם ניטל צד הכותב עד כדי אחיזה כקשר הראשון או דילמא אפילו עד הכא שאף אם ניטל עד כדי אחיזה במקום הקשר השני. ולא איפשיטא ליה:
כל ביצה דתנינן בכלים. בפ' י''ז דכלים ושנינו שם כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית וזהו על כל מקום ששנינו שיעורו כביצה כגון לטומאת אוכלין וכיוצא בו מיתפרשא כביצה ממש לבד מה ששנינו בשיעורי שבת כביצה לאו ביצה ממש אלא כגרוגרת מכביצה ומפורש היא מאיזה ביצה:
תַּנֵּי. חֶרֶשׂ כָּל שֶׁהוּ גֶּמִי כָל שֶׁהוּ מוּתָּר לְטַלְטְלָן בְּתוֹךְ הַבַּית. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וּבִלְכַד מִן הַמּוּכָן. וְתַנֵּי כֵן. מְגוּפַת חָבִית וְחַרְסֶיהָ מוּתָּר לְטַלְטְלָן בְּתוֹךְ הַבַּית. הִשְׁלִיכָן לָאַשְׁפָּה אָסוּר לִיגַּע בָּהֶן.
Traduction
On a enseigné: ni à l’argile qui sera un fragment minime, ni au lien d’aubier aussi petit, on n’a appliqué la défense de les déplacer dans la maison (ils sont d’usage journalier). Toutefois, dit R. Zeira au nom de Samuel, il faut qu’ils soient disposés depuis la veille à cet usage; c’est ainsi que l’on a enseigné (en exigeant la même condition): il est permis de transporter dans la maison un bouchon de tonneau, ou ses tessons, mais on ne peut plus y toucher depuis le moment où on les a jetés au fumier (mis hors d’usage).
Pnei Moshe non traduit
חרש כל שהוא וכן הגמי כל שהוא מותר לטלטלן בתוך הבית. בשבת מפני שראוין לכסות בהן את הרוק וכיוצא בו:
ובלבד מן המוכן. שתהא דעתו עליהן ולאפוקי אם השליכן לאשפה וכדתני כן וכו':
אָמַר רִבִּי. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בְּעָשׂוּי כְבֵיצָה. וְדִבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה בְחָבוּט.
Traduction
– Rabba dit: l’avis de R. Juda exprimé dans la Mishna paraît s’appliquer à la chaux trempée, roulée en boules, tandis que l’avis de R. Néhémie est applicable à la chaux en fusion (ou battue).
Pnei Moshe non traduit
אמר רבי וכו'. כך היא בתוספתא פ''ט:
בעשוי כביצה. חתיכה עבה שראויה לכלכול ודברי ר' נחמיה בחבוט הסיב במים ונימוח הוא שראוי להנדיפי:
כּוֹחֵל כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. שֶׁכֵּן אִשָּׁה כּוֹחֶלֶת אַחַת מֵעֵינֶיהָ וְיוֹצֵא לַשּׁוּק. אָמַר רִבִּי אָבוּן. 56a אֲפִילוּ זוֹנָה שֶׁבַּזּוֹנוֹת אֵינָהּ עוֹשָׂה כֵן. אֶלָּא שֶׁכֵּן אִשָּׁה חוֹשֶׁשֶׁת אַחַת מֵעֵינֶיהָ וְכוֹחֶלֶת חֲבֵירָתָהּ וְיוֹצֵא לַשּׁוּק. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַה תַנָּא. חוֹשֶׁשֶׁת. אֶלָּא שֶׁכֵּן אִשָּׁה כּוֹחֶלֶת אַחַת מֵעֵינֶיהָ וּמְטַמֶּנֶת חֲבֵירָתָהּ וְיוֹצֵא לַשּׁוּק. לִבַּבְתִּ֨ינִי֙ בְּאַחַ֣ת מֵעֵינַ֔יִךְ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. שֶׁכֵּן אִשָּׁה סוּמָה בְּאַחַת מֵעֵינֶיהָ וְכוֹחֶלֶת חֲבֵירָתָהּ וְיוֹצֵא לַשּׁוּק.
Traduction
la quantité de fard exigible pour colorer un seul œil ne saurait suffire? Si, répond R. Aboun b. Hiya, il peut arriver qu’une femme colore un œil seulement et sorte à la rue. Mais, objecta R. Abahou, même la plus éhontée des femmes ne voudrait pas se faire remarquer par ce coloris insolite? Cela peut arriver, fut-il répondu, lorsqu’en souffrant d’un œil la femme se contente de farder l’autre, puis elle sort. R. Mena dit: même sans que la femme souffre, il peut lui arriver de teindre un œil et de cacher l’autre sous un bandeau, selon l’expression (Ct 4, 9): tu t’es emparé de mon cœur par l’un de tes yeux. Ou encore, disent les rabbins de Césarée au nom de R. Aboun b. Hiya, s’il arrive qu’une femme est borgne, elle teint l’œil restant avant de sortir.
Pnei Moshe non traduit
כחול וכו' שכן אשה כוחלת. לפעמים אפי' אחת מעיניה להתקשט ויוצאה לשוק והלכך שיעורו בעין אחת אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן להתקשט בעין אחת וכלו' דאי אזלת בתר העושים להתקשט א''כ מדרכן של אלו לכחול שתי העינים ואפי' היא זונה שבזונות ומופקרת לכל אף בלא קישוט כל כך מכל מקום מקפדת לכחול שתיהן ואמאי משער התנא בעין אחת. אלא היינו טעמא שכן אשה כשהיא חוששת באחת מעיניה ואינה יכולה לכחול אותה כוחלת היא עין אחרת שלה ויוצאת כך לשוק:
אמר ר' מנא מה. בתמיה וכי תנא חוששת בעיניה במתני' אלא כך הוא שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ומטמנת השניה ויוצאת כך לשוק ודרך הצנועות לעשות כן מפני שהולכות מעוטפות ואינן מולות אלא עין אחת כדי לראות וכהאי דכתיב לבבתני באחת מעיניך אלמא שמדרך הצנועות כך הוא:
שכן אשה סומא באחת מעיניה. ועושה נמי כן שכוחלת את השניה:
זֶפֶת וְגָפְרִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר. בִּמְזַנֵּיק שָׁנוּ.
Traduction
– ''De la poix et du souffre'', est-il dit, etc. R. Yossé b. Hanina dit qu’il s’agit d’écoulement (à boucher);
Pnei Moshe non traduit
במזניק שנו. כדפרישית במתני':
שַׁעֲוָה כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן: תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי סֶדֶק קָטָן.
Traduction
''et de la cire de quoi fermer une petite ouverture'', c.-à-d. selon R. Hiya, d’en mettre sur une petite fente.
Pnei Moshe non traduit
על פי סדק קטן. לאו נקב ממש אלא ע''ג סדק שהיא יותר קטן מהנקב:
Shabbath
Daf 56b
משנה: חֶרֶס כְּדֵי לִיתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּדֵי לְקַבֵּל רְבִיעִית. אָמַר רִבִּי מֵאִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר לֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי מִשָּׁם רְאָיָה לַחְשׂוֹף מַיִם מִגֶּבֶא׃
Traduction
La quantité de tesson interdite sera celle que l’on emploie entre une planche et l’autre (pour les dresser), selon R. Juda; mais selon R. Meir, la quantité ne sera que celle qu’il faut pour tisonner le feu. Selon R. Yossé, elle sera équivalente à la contenance d’un quart de loug. R. Meir dit: bien qu’il n’y ait pas de preuve formelle en faveur de mon opinion, il y a une allusion à ce sujet, en ces mots (Is 30, 14): dont le débris ne fournit pas un morceau pour prendre du feu au foyer. A quoi R. Yossé répliqua que l’on peut invoquer, par contre, la fin de ce même verset: ni pour puiser de l’eau à la citerne.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו. כשמסדרין את הפצימין שנותנין על גבי הדלת או קורות ויש חלל ביניהן נותנין מעט חרס שם וסומכן שלא יתעקמו:
לחתות אש מיקוד. אלמא דבהכי הוא דחשיבא:
משם ראיה. אדרבה משם ראיה לדברי דהא כתיב ולחשוף מים מגבא וכשיש בה לקבל רביעית מים שהוא שיעור הראוי חשיבא הוא והלכה כר' יוסי:
משנה: 56b עֶצֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְווָד רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חָף. זְכוּכִית כְּדֵי לִגְרוֹד בָּהּ רֹאשׁ הַכַּרְכִּד. צְרוֹר אֶבֶן כְּדֵי לִזְרוֹק בָּעוֹף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כְּדֵי לִזְרוֹק בַּבְּהֵמָה׃
Traduction
L’os ayant une taille suffisante pour y découper une cuillère est interdit; selon R. Juda, il suffit qu’il ait l’équivalent d’une dent de clef. Du verre, de quoi gratter le bout d’une navette, cerci'', de tisserand (396)''Maïmonide donne pour équivalent un équivalent page 113, terme qui n'est guère usité; Richardson traduit cette racine: '''' moving, agitating, backwards and forwards ''''. C'est bien l'effet de la navette.''; une motte de terre ou une pierre, de quoi jeter sur les oiseaux; selon R. Eliézer b. Jacob, la quantité sera supérieure, de quoi jeter contre les animaux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עצם כדי לעשות תרווד. כף:
חף. הוא שן משיני הפותחת:
הכרכר. היא העץ של האורגין ששובט בו החוטין:
כדי לזרוק בעוף. להבריחו:
כדי לזרוק בבהמה. משום דלא טרח אינש למישקל צרור או אבן להבריח העוף דבקלא בעלמא סגי ליה והלכה כרבי אליעזר:
הלכה: ו. עֶצֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְווָד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חָף. מָהוּ חָף. סַרְגִּיד. תַּמָּן תַּנִּינָן. נִיטְּלוּ חָפִין. טָמֵא מִפְּנֵי נְקָבִים. נִסְתַּתְּמוּ נְקָבִים. טָמֵא מִפְּנֵי חָפִים. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא עֲבַד חָף כְּלוּט וְהָכָא הוּא עֲבַד חָף סַרְגִּיד.
Traduction
Le terme πj de la Mishna signifie clef. On a dit ailleurs (398)Ibid., 14, 8.: si la tige d’une clef est tombée, elle reste pourtant susceptible d’impureté à cause des trous qui subsistent et suffisent pour ouvrir; si les trous ont été bouchés, l’outil reste pourtant susceptible d’impureté à cause de la tige qui subsiste. Or, n’y a-t-il pas contradiction avec R. Juda, en ce qu’ailleurs il donne au terme de la Mishna le sens de: partie dentée de la clef, tandis qu’ici il désigne par là la clef même? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו חף סרגיד. דרך לעשות בתור המנעול כעין שינים וחורין וחלל ביניהם וכן בהמפתח ולהיות נכנסין שיני המפתח בתוך החלל של המנעול ושיני המנעול נכנסין בתוך חלל ונקבי המפתח ומתוך כך פותח היא. ומפרש הכא לחף דקאמר ר' יהודה היינו הסרגיד של המנעול שבו נכנסין שיני המפתח ומשום ששיני המנעיל גדולים יותר משיני המפתח א''נ איפכא שיני המפתח הן בולטין וגדולים יותר מהשנים שבמנעול שאינם אלא כעין הבדל בין החללים ולחומרא:
תמן תנינן. בסוף פי''ד דכלים מפתח של ארכובה. שעשוי כמין ארכובה:
זְכוּכִית כְּדֵי לִגְרוֹד בָּהּ רֹאשׁ הַכַּרְכִּד. תַּמָּן תַּנֵּי. וְשֶׁלִּזְכוּכִית כְּדֵי לָצוּק בְּתוֹכָהּ שֶׁמֶן. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. רִבִּי אָחָא רִבִּי מַייְשָׁא רִבִּי כֹהֵן בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין. כָּאן בְּעָבָה. כָּאן בְּחַדָּה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. כָּאן בִּמְטַלְטֵל. כָּאן בְּמוֹצִיא.
Traduction
Du verre, de quoi gratter le bout d’une navette''. Il est dit plus loin (18, 5): le fragment de verre aura pour mesure minimum que l’on puisse y verser un peu d’huile, tandis qu’ici la mesure est bien inférieure? C’est que, répondent R. Aha, R. Beisha, R. Cahana au nom des rabbins de Césarée, pour du verre épais, la mesure sera supérieure à celle du verre mince; selon d’autres, il s’agit plus loin de déplacement dans la maison, et ici de porter au dehors.
Pnei Moshe non traduit
שנשבר מתוך ארכובתו טהור ר' יהודא מטמא מפני שהוא פותח בו מבפנים:
ושל גם. העשוי כמין גם יונית שנשבר מתוך גמו טהור היו בו חפין ונקבים ניטלו חפין טמא מפני הנקבים וכו' והך סיפא ארישא נמי קאי במפתח של הארכובה ולכ''ע מיתנייא שאף ר' יהודה מודה בה. ופריך הכא מחלפה שיטתיה דר' יהודא וכו' למאי דמפרש דחף דהכא הוא הסרגיד של המנעול. תמן הוא אומר החף הוא הבלוט דהא קתני ניטלו החפין טמא מפני הנקבים אלמא שן הבלוט במפתח הוא נקרא חף והכא הוא עביד החף הוא הסרגיד שבמנעול ולא משני מידי:
זכוכית וכו' תמן תנינן. לקמן בפ' י''ז כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן וכו' וקתני ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן והכא את אמר הכין שיעורא אחרינא בשברי זכוכית ומשני ר' אחא כאן בעבה ההיא כדי לגרור וכאן בפי''ז בחדה הוא דקה א''נ כאן בחדה ראויה לגרור והתם בעבה. וא''ד דמעיקרא ל''ק כאן בפי''ז לענין טלטול ובעינן שיעורא דנפיש וכאן לענין הוצאה ואם יש בהן כדי לגרור שיעורא היא להוצאה:
צְרוֹר אֶבֶן כְּדֵי לִזְרוֹק בָּעוֹף. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי שֶׁיִּזְרוֹק לַאֲחוֹרֵי הָעוֹף וְיַרְגִּישׁ. וְדִכְווָתָהּ. כְּדֵי שֶׁיִּזְרוֹק לַאֲחוֹרֵי הָבְּהֵמָה וְיַרְגִּישׁ.
Traduction
Une motte de terre, ou une pierre, etc.'' Simon b. Aba dit au nom de R. Yohanan: il faut encore qu’en jetant la pierre derrière l’oiseau, il sente le coup; de même, pour la mesure indiquée par R. Eliézer, que la pierre frappe l’animal, en la jetant par derrière, et qu’il en éprouve un coup.
Pnei Moshe non traduit
וירגיש. שיש בו כל כך שירגיש העוף ודכוותה לר''א שיהא בו כדי שתרגיש הבהמה:
תַּנֵּי. צְרוֹר מְקוּרְזָל כְּזַיִת וּכְאֶגּוֹז וּכְבֵיצָה נוֹטְלוֹ וּמְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת רַגְלָיו. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּרִבִּי יוֹסֵה אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו. עַד מְלֹא הַיָּד. רַב יְהוּדָה אָמַר. בֳּייֵתוֹס בֶּן זוֹנִין הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה לִפְנֵי רִבִּי. אָמַר. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. צְרִיךְ שֶׁיְּהֵא יוֹשֵׁב וּמְשַׁקֵּל בַּיָּד. אָמַר לֵיהּ. הַכֹּל מוּתָּר חוּץ מִן הֶעָשׂוּי כַּחֲפִיסָה. רִבִּי אִילְא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. יֶשְׁנוֹ כִּמְלוֹא רֶגֶל מְדוֹכָה קְטַנָּה שֶׁלְּבַשָּׂם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלְּבוֹשֶׂם. הָא שֶׁלִּבְשָׂמִים לֹא. רִבִּי אִילְא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צְרוֹר שֶׁעָלוּ בוֹ עֲשָׂבִים נוֹטְלוֹ וּמְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת רַגְלָיו. וְהַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת חַייָב חַטָּאת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא. חֶרֶס כָּל שֶׁהוּא אָסוּר לְקַנֵּחַ בּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא סוֹף דָּבָר חֶרֶשׂ אֶלָּא אֲפִילוּ אָזְנֵי חָבִיּוֹת. וְכָל דָּבָר הַנִּכְנַס לָאוֹר וְיָצָא. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹסֵי אָמַר. צְרוֹר שֶׁקִּינֵּחַ בּוֹ חֲבֵירוֹ וּמַיִם שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה אָסוּר לְקַנֵּחַ בָּהֶן. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי מָנָא. מַיִם שֶׁלִּיקְלֵק בָּהֶן הַכֶּלֶב אָסוּר לְקַנֵּחַ בָּהֶן. וְתַנֵּי כֵן. אֵין מְקַנְּחִין לֹא בְפִי הַכֶּלֶב. וְלֹא בִפְנֵי כֶלֶב. וְלֹא בְמַיִם שֶׁלִּקְלֵק בָּהֶן הַכֶּלֶב. וְלֹא בְמַיִם שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה. וְהָהֵן דִּמְשַׁזֵּג גַּו בֵּיבָּנִי וְהָהֵן דִּמְשַׁזֵּג אַמְבַּטִיתָה רַע לְטַבָּעוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב חוּנָה. חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בְקַלָּמִית שֶׁלְקָנֶה. אֵין שׁוֹחְטִים בּוֹ. וְאֵין מוֹהֲלִין בּוֹ. וְאֵין מְחַצְּצִין בָהּ אֶת הַשִּׁינַּיִם. וְאֵין מְחַתְּחִין בּוֹ אֶת הַבָּשָׂר עַל גַּבֵּי הַשּׁוּלָחָן. וְאֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. מִפְּנֵי שֶׂרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עָלֶיהָ.
Traduction
On a enseigné: avec des mottes de terre effilées ayant les grandeurs graduées d’une olive, d’une noix, et d’un œuf (399)On se servait, pour plus de propreté, d'objets à grandeurs graduées., on peut s’essuyer; selon R. Ismaël b. R. Yossa au nom de son père, elles pourront avoir une grandeur atteignant le creux de la main. R. Juda raconte que Baïtos b. Zonin, étant assis à étudier devant Rabbi, on se demanda s’il est possible de dire que l’on doive se mettre à poser les mottes de terre lorsqu’on en aura besoin pour s’essuyer? Aussi dit-il en effet: tout acte de ce genre est permis à la main, à condition de ne pas employer d’ustensile de grès (récipient). R. Ila a dit au nom de R. Yanaï: on peut transporter un petit mortier d’épicier, où l’on peut mettre le pied; toutefois, dit R. Yossé, il devra être si petit que l’on y pile une seule épice, mais s’il est assez grand pour que l’on en pile plusieurs à la fois, c’est interdit. R. Ila dit au nom de R. Simon b. Lakish: même lorsqu’il a poussé de l’herbe sur une motte de terre, on peut la prendre pour s’essuyer le corps; mais si l’on arrache des herbes le samedi, on est passible du sacrifice de péché. R. Hiya a enseigné qu’il est défendu de s’essuyer avec de l’argile quelconque, parce qu’elle peut blesser; il en est de même, dit R. Yossé b. R. Aboun, non seulement pour de l’argile, mais aussi pour des anses de tonneau, ou en général pour tout ce qui résiste au feu (pouvant couper). R. Yossé interdit aussi d’employer à cet usage une motte de terre ayant déjà servi à autrui (400)De crainte des maladies contagieuses., ou de l’eau provenant d’un emplacement ne contenant pas une quantité de 40 saas (marécageuse et malsaine). R. Hanania au nom de R. Mena défend aussi de s’essuyer avec de l’eau à laquelle un chien s’est désaltéré (401)Même cause.. On a de même enseigné qu’il est interdit d’employer à cet effet ce qui a touché la gueule du chien, ou sa face, ou l’eau dans laquelle il s’est désaltéré, ou celle de provenance inférieure à une contenance de 40 saas, ni celle où l’on a nettoyé la salle de bains, ni l’eau avec laquelle on a lavé une baignoire, de crainte de provoquer des maladies de l’anus. R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de R. Houna que 5 défenses ont été exprimées au sujet d’un chalumeau en jonc (402)''En usant de ce chalumeau, on s'expose à en recevoir des éclats dangereux; B., Hulin 16b.'': celle d’égorger, de circoncire, de nettoyer les dents, de couper la viande sur la table, de s’essuyer; pour cette dernière défense, il y a la cause spéciale d’éviter les effets des mauvais esprits, ou démons (s’attachant là).
Pnei Moshe non traduit
מקורזל. מתוקן שניטל ממנו ראשיו החדין אם הוא כזית נוטלו ועוד כאגוז ועוד כביצה שכן דרך לקנח כשמסיך את רגליו בתחלה בהקטן ואח''כ בהגדול ממנו:
עד מלא היד. התירו לטלטל מפני כבוד הבריות:
כך אנו אומרים וכו'. בתמיה וכי צריך שיהא יושב ומשקל ביד כמה הוא זה וכמה הוא זה ועל רישא דהברייתא הוא מקשה:
חוץ מן העשוי כחפיסה. כחרס טיט עשויה כחפיסה ודלוסקמא:
ישנו. בהיתר טלטול כמלא רגל וכו':
לא אמרו אלא של בושם. אחד והיא קטנה אבל מדוכה שדכין בה בשמים הרבה והיא יותר גדולה לא:
חייב חטאת. דחשיב כמחובר ומפני כבוד הבריות התירו לקנח בו:
חרס כל שהוא. כל שהוא ממין חרס אסור לקנח בו מפני הסכנה וכהאי דלקמן:
אפילי אזני חביות של חרס והאזנים ממין אחר אין לקנח בהן וכן בכל דבר הנכנס לאור אע''פ שהוא יוצא ואינו נשרף כולו מ''מ מכיון שהאור שולט בו אסור לקנח בו מפני הסכנה וכן מים שלקק מהן הכלב וכן להא דלקמן קשין הן לתחתוניות:
וההן דמשזג בבי בני. שהוא משתטף אחר הזיעה במרחץ ולא נסתפג מן הזיעה וזה שהוא משתטף בתוך אמבטיאות רע הוא לחולי טבעות:
חמשה דברים נאמרו בקרומות של קנה וכו'. ומשום שקסמין בדילין ממנה ואין מקנחין וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source